טיפול בכעסים: כשהרגש מתפרץ — ומה הוא מנסה לומר לנו
כמעט כל מי שמגיע לטיפול בגלל כעס אומר בשלב כלשהו אותו משפט:
“אני לא אדם אלים. אני לא רוצה לכעוס. זה פשוט קורה לי.”
וזו נקודת התחלה חשובה.
כי כעס, בניגוד למה שנהוג לחשוב, אינו בעיית אופי. הוא לא תכונה מולדת. הוא תגובה של מערכת העצבים. מנגנון הישרדות עתיק, שמופעל כשאנחנו חווים איום גם אם האיום אינו פיזי אלא רגשי בלבד.
בזמן כעס, הגוף נכנס למצב חירום. הדופק עולה, השרירים מתכווצים, הנשימה מתקצרת, והמוח מחפש פתרון מהיר: להילחם, לברוח, או להתקיף. זה קורה עוד לפני שהחשיבה המודעת מספיקה להיכנס לפעולה. לכן אנשים יכולים להבין לגמרי שהתגובה שלהם מוגזמת ועדיין לא להצליח לעצור אותה בזמן אמת. כשהתגובה הזו חוזרת שוב ושוב היא פוגעת ביחסים, משאירה אחריה בושה, אשמה וחרטה, ויוצרת תחושה עמוקה של חוסר שליטה.
כדי להבין את זה, צריך להסתכל קצת אחורה.
אצל רבים, דפוסי כעס נבנים מוקדם. בבית שבו לא היה מקום לחולשה. בסביבה שבה כדי שיקשיבו לך היית צריך להרים קול. בקשרים שבהם גבולות לא כובדו. הגוף למד שכעס הוא דרך להתבטא, להגן על עצמך. לפעמים זו הייתה גם הדרך היחידה.
גם שנים אחר כך, כשהמציאות שונה לגמרי, מערכת העצבים ממשיכה לפעול לפי אותו תסריט ישן. טריגר קטן בהווה כמו מילה של בן זוג, מבט של ילד או הערה בעבודה יכולים להפעיל רשת שלמה של זיכרונות ותגובות.
כאן נכנס טיפול בכעסים.
טיפול רגשי בכעסים עוסק בשתי נושאים במקביל. איך להגדיל שליטה על הרגשות בזמן אמת ואיך להבין מה הכעס מנסה לומר ולמצוא לו דרכי ביטוי אחרות. במילים אחרות: מה מפעיל אותי. מה קורה בגוף רגע לפני ההתפרצות. איזה צורך לא מקבל מענה. ואיזה סיפור פנימי מתעורר בכל פעם מחדש.
המטרה היא להחזיר בחירה.
