לפעמים קשה להסביר תחושת ניתוק: אתם נמצאים בשיחה, מזהים את האדם שמולכם, ובכל זאת הכול מרגיש רחוק. או שהגוף פועל כרגיל, אבל אתם מרגישים כאילו אתם מתבוננים בעצמכם מבחוץ. חוויה כזאת יכולה להיות מבלבלת ומפחידה, גם כשמבחוץ לא רואים שמשהו קורה.
דיסוציאציה היא שם רחב לניתוק או לשינוי בחיבור הרגיל בין תחושת העצמי, הרגשות, הזיכרון ותפיסת הסביבה. היא אינה אבחנה אחת, ותחושת ניתוק אינה אומרת בהכרח שיש הפרעה נפשית. כדי להבין מה קורה, חשוב לברר את אופי החוויה ואת השפעתה על החיים.
איך דיסוציאציה יכולה להרגיש?
שתי חוויות שאנשים מתארים הן:
- ניתוק מעצמי — דה־פרסונליזציה: תחושה של ריחוק מהגוף, מהמחשבות או מהרגשות, לפעמים כאילו אתם צופים בעצמכם במקום להשתתף במה שקורה.
- ניתוק מהסביבה — דה־ריאליזציה: המקום והאנשים מוכרים, אך מרגישים זרים, מעורפלים או לא ממשיים, כמו בחלום.
בחוויות האלה אפשר לדעת שהסביבה אמיתית, ובכל זאת להרגיש שהיא אינה כזאת. עצם ההבנה הזאת אינה מבטלת את המצוקה. גם פערי זיכרון משמעותיים עשויים להופיע במצבים דיסוציאטיביים, אבל שכחה רגילה או קושי בריכוז אינם מספיקים כדי לקבוע שזה ההסבר.
דיסוציאציה גם אינה מילה אחרת להפרעת זהות דיסוציאטיבית. זו אבחנה נפרדת ומורכבת; אי אפשר להסיק עליה מתחושת ניתוק בלבד.
האם תחושת ניתוק מעידה על הפרעה?
לא בהכרח. שקיעה במחשבות או בספר, וגם רגע של תחושת זרות, יכולים לקרות בלי להעיד על הפרעה. אין סימן יחיד שמאפשר לאבחן את עצמכם מתוך מאמר.
תחושות ניתוק עשויות להופיע לצד לחץ רב, חרדה או דיכאון, ולעיתים בעקבות טראומה. אצל חלק מהאנשים עם פוסט־טראומה יש גם תסמיני ניתוק. עם זאת, ניתוק לבדו אינו מוכיח PTSD, ופער בזיכרון אינו הוכחה לטראומה נסתרת. אין צורך לחפש בכוח זיכרון או אירוע שיסבירו את ההרגשה.
מתי כדאי לפנות לעזרה?
כשהניתוק חוזר, נמשך, מעורר מצוקה או מפריע ליומיום, כדאי לפנות לבירור. גם פערי זיכרון משמעותיים מצדיקים הערכה. אפשר להתחיל אצל רופא המשפחה, שיבחן צורך בבירור רפואי ובהפניה מתאימה, ובמקביל לשקול הערכה נפשית.
לא כל תחושה שמכנים ״ניתוק״ נובעת מאותה סיבה. בבירור מתייחסים גם למצב הבריאותי, לתרופות, לאלכוהול ולחומרים אחרים. כדאי לספר עליהם בגלוי; אין לשנות תרופות על דעת עצמכם.
בלבול פתאומי חדש, למשל קושי לדעת היכן אתם נמצאים, מצריך עזרה רפואית דחופה. אין להניח שמדובר בדיסוציאציה. אם המודעות לסביבה או השליטה נפגעות, אין להמשיך בנהיגה או בהפעלת ציוד מסוכן. בזמן נהיגה יש לעצור בבטחה ולבקש עזרה.
מה עשוי לעזור ברגע של ניתוק?
אם אתם במקום בטוח, אפשר לנסות להפנות בעדינות את תשומת הלב להווה: לומר לעצמכם היכן אתם, להתבונן בחפץ ולתאר את צבעו וצורתו, או לשים לב למגע הכיסא. המטרה היא למצוא משהו מוכר בסביבה שאפשר להיעזר בו.
אפשר גם להיעזר באדם שאתם סומכים עליו. אם ניסיון כזה אינו עוזר או מגביר את אי־הנוחות, אין צורך להמשיך בכוח. זו אפשרות להתמודדות ברגע מסוים, ולא דרך לברר את הסיבה לניתוק. כשהחוויה חוזרת, כדאי לבנות עם איש מקצוע דרך התמודדות שמתאימה לכם.
איך מתחילים טיפול בדיסוציאציה?
אין צורך להגיע עם אבחנה או סיפור מסודר. אפשר לתאר אירוע אחד בעזרת כמה נקודות, לפי מה שאתם זוכרים:
- מתי זה קרה ומה אתם זוכרים מהמצב שבו הייתם?
- מה הרגיש שונה וכמה זמן זה נמשך?
- איך הדבר השפיע עליכם אחר כך, ומה עזר או החמיר את התחושה?
דרך אפשרית לפתוח את השיחה היא: ״לפעמים אני מבין מה קורה סביבי, אבל מרגיש רחוק. קשה לי להסביר את זה, ואני רוצה להבין מה כדאי לבדוק״. אם קשה לשתף, אפשר לומר גם את זה, ולהתחיל במה שאפשר לתאר עכשיו.
בהתאם להערכה, טיפול נפשי עשוי לעסוק בזיהוי המצבים שבהם הניתוק מופיע, בלמידת דרכי התמודדות ובהפחתת הפגיעה בחיים. מתייחסים גם לקשיים נלווים, כמו חרדה או דיכאון. עבודה עם חוויות טראומטיות תישקל כשיש לכך מקום, תוך התאמת הקצב והדרך לתגובות שלכם.
כדאי לברר עם המטפל מה ניסיונו בקושי שאתם מתארים ובמה מתחילים. אפשר לשוחח מראש על דרך לסמן שקשה להישאר בשיחה, ולברר יחד מה עשוי לעזור אם הניתוק מופיע בפגישה. אפשר לבחור יחד סימן לשינוי, למשל היכולת לחזור לפעילות אחרי אירוע, ולבדוק בהמשך מה עוזר. לעיתים נדרש גורם מקצועי נוסף או מסגרת עם ניסיון ייעודי בהפרעות דיסוציאטיביות.
בירור התאמה לטיפול
אני יניר טל, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, ומטפל במבוגרים מגיל 18 בכפר יונה ובאונליין. אם תחושת ניתוק מכבידה עליכם, אפשר לפנות לבירור התאמה ולבחינת הצעד הבא. עצם הפנייה אינה קובעת מראש שטיפול בקליניקה או באונליין הוא המסגרת המתאימה.
להיכרות עם התהליך אפשר לקרוא על תחילת טיפול. לבירור אפשר להתקשר: 054-520-0843 או לכתוב לי בוואטסאפ.